איך יודעים כמה סאונד להביא? - גודל קהל ביחס לגודל מערכת

רוב שיחות הטלפון שאני מקבל מקבל מאנשים שמתעניינים בשירותי ההגברה של קינטיק וודו, נסובות על כמה סאונד צריך לקהל בגודל מסויים, והאם התקציב מספיק לכסות את דרישות הסאונד.

בדרך כלל, הם מופתעים שהשאלות שלי קשורות יותר לצורת וגודל הרחבה, מאשר לכמות האורחים. אז היות שיש לי כמה תובנות בנושא, החלטתי לכתוב פוסט על מנת לעשות סדר בשאלה הבלתי נגמרת הזאת, ולהסביר איך זה עובד באמת.

דבר ראשון, בואו נבין רגע מה אנחנו מנסים להשיג.

מבחינה מקצועית, מהנדסי סאונד חושבים במושגים של dB (שהם למעשה סקלת ייחוס לכמות החשמל שנצרך במערכת ומותמר לאנרגיה אקוסטית). בעגת רחוב אפשר לקרוא לזה “ווליום”.

הקהל לעומת זאת אינו תופס את המוזיקה בצורת ווליום, אלא בצורת “עוצמת רעש” (באנגלית Loudness). עוצמת הרעש, והווליום הם שני דברים נפרדים וכדאי לא לבלבל ביניהם. הווליום הוא משהו שניתן למדידה באמצעות מד דציבלים, עוצמת הרעש היא סובייקטיבית בעיקרה, ומתייחסת לחוויה שהסאונד משרה על המאזינים - צלילים מסויימים נשמעים חזקים יותר לאוזן האנושית (למשל הצלילים שמופקים בטווח הדיבור האנושי), ולכן סאונד רוווי בצלילים מהסוג הזה יישמע בהכרך כמרעיש יותר. זה כמובן אינו אומר דבר על הווליום, ושני מערכות שמפיקות את אותו הווליום (בdB) לא בהכרך יישמעו כאילו הם מפיקות את אותה עוצמת רעש. עוד ניתן להסיק מזה, שמוזיקה שנחווית כ“מרעישה”, נשמעת כך מכיוון שצלילים מסוימים אינם מאוזנים ביחס לכלל הווליום, ולכן לאורך זמן, תעיק, ותגרום לעייפות שמיעה.

אז כשאנחנו חושבים בdB, יש לנו בסיס להתייחס אליו שקשור בטווח השמיעה האנושי, שהוא, בערך 0 עד 120dB. מעל 120dB, נחצה את סף הכאב, והסאונד יכביד (שלא לדבר על הנזק לאזניים). הסטנדרד בהופעות ענק באיצטדיונים הוא 108dB, שנמדד בעמדת הסאונד (FOH), בערך 40 מטר מקו הרמקולים בניצב לבמה. ישנם מקרים שהמדידה מתבצעת במרחק גדול יותר, או שהאישור הוא לעוצמה גבוהה יותר, למשל 112dB, או 118dB, אבל בגדול למספר 108, ישנה חשיבות, בייחוד ביישומי לייב סאונד. החשיבות נובעת ממושג בסאונד שנקרא מרווח ראש, והיא מתייחסת לרזרבת העוצמה שנשמור למצב בו ההאות ייתחזק במפתיע, על מנת שהמגבר לא יגיע לרוויה. אז היות ש120dB הוא הגבול העליון שלנו, 108 משאיר לנו בדיוק את 12 הdB שאנחנו צריכים למרווח ראש.

זה לא אומר שהסאונד לא עובר את ה-108 dB. מי שיעמוד סמוך לרמקולים ישמע הרבה יותר חזק. אנחנו יכולים לחשב את זה בקלות. אם ב40 מטר יש לנו 108 dB, אז ב20 מטר יש לנו, 114 dB, ב10 מטר יש לנו 130 dB, ב5 מטר יש לנו, 136 dB, וב2.5 מטר (שזה בערך המרחק הכי קצר שניתן לעמוד מהרמקולים) יהיה לנו 142 dB, שזה ווליום משוגע (בערך כמו לעמוד ליד מטוס קרב בהמראה).

ממש בקצרה אוסיף שבמסיבות של מוזיקה אלקטרונית אין FOH (עמדה למהנדסי הסאונד) בדרך כלל, ולכן המדידה תתבצע במרכז הרחבה. עוצמה סבירה במסיבות של מוזיקה אלקטרונית היא בערך 110-112 dB, ועוד תוספת של 3-6 dB לתדרים הנמוכים, או בערך 113-118 dB שזה נגיעה מסף הכאב. יש לציין שלאורך זמן, האזניים מאבדות את הרגישות שלהם, וסף הכאב יעלה. זאת הסיבה שבשלב מסוים, בהנחה שהסאונד הוא טוב, יבקשו עוד ווליום.

אז איך הופכים גודל רחבה למספר אנשים? אפשר ללכת על צפיפות גבוהה (בערך 0.6 מטר רבוע לרוקד), או צפיפות נמוכה (בערך 0.9 לרוקד). ערך נמוך יותר בצפיפות גבוהה, לא ייאפשר תנועה, ערך גבוה יותר בצפיפות נמוכה, ייחווה כרחבה דלילה. לכן כדאי לחשב בערך 0.75 מטר רבוע לרוקד. דוגמא מערכת הEX ("הקטנה") מפיקה עוצמה אקוסטית HPF רציפה: 131 dB ועוצמה אקוסטית LPF רציפה: 134 dB (נמדד מטר מהרמקול), אז אנחנו יכולים לחשב באיזה מרחק נגיע לווליום האידיאלי שלנו בHPF: ב2 מטר 125 dB, ב4 מטר 119 dB, ב8 מטר 113 dB, שזה נגיעה מעוצמת היעד שלנו. אז אם המרכז שלנו הוא 8 מטר, אז הרחבה היא 16 על 16 מטר, שהם 256 מטר רבוע, שמספיקים ל340 רקדנים בצפיפות נורמלית.

ניתן לשחק עם הנתונים האלה על מנת לתכנן את האירוע כך שלא יהיה יותר מדי או פחות מדי סאונד, בהתחשב בצרכים, ברצונות, ובתקציב. אז נכון, בגדול האינטואיציה עובדת, אם אתם אוהבים ווליום תקטינו את הרחבה או תגדילו את המערכת. זה נשמע טרוויאלי, אבל עכשיו תוכלו לעשות החישוב בדיוק ולדעת מה תקבלו בפועל מבחינת העוצמה של הסאונד ביחס לגודל הרחבה והקהל.

קריאת dB, שמונה מטר מקו הבמה

קריאת dB שלושים ושתיים מטר מקו הבמה