על שמיעה ,סאונד, ומה שמסביבם - פרק א: מי שומע מה?

שקט…

בראשית ברא אלוהים את השמים וארץ (בראשית: פרק א, פסוק א)

כן. קודם שקט, ורק אחר כך “בראשית ברא…”

תחשבו על זה רגע, ותגידו לי אתם: זה יכול להתחיל אחרת?

נכון שזה קצת מוזר להתחיל פוסט על שמיעה ב”שקט”' אך הבחינו, אולי הדבר הכי מדהים בשמיעה שלנו, הוא שאנחנו יכולים לשמוע שקט. תרתי משמע.

המנגנון שמאפשר את הפלא הזה הוא מיסתורין.

מדוע?

מפני שה”דבר” בתוכנו ש”שומע” (ורואה, וטועם, ומריח, וחש) הוא מיסתורין.

כפי שנראה, אותות חשמליים שנוצרים במערך השמיעה, מגיעים לשני האונות של המוח (הנה רמז מדוע מוזיקה היא גם אנליטית וגם סנטימנטלית) ושם הם “נעלמים אל המרחב המוחי”,בלי להשאיר סימן איפה בדיוק נוצרת החווייה הסובייקטיבית שאנחנו מכנים “שמיעה.

ואכן, אנחנו “שומעים” הרבה יותר מאותות שמגיעות לאוזן בצורת אנרגיה אקוסטית. לדוגמא: בחדר נטול הד, בשקט חיצוני מוחלט, אדם בהתחלה יאמר שאינו שומע כלום, אך בחלוף הזמן, פתע ישים לב שהוא שומע את הדם זורם בעורקיו ואת ליבו פועם - ואלה אותות שלא עברו דרך מערך השמיעה באוזן.

לא מספיק? מה באשר לחוויית השמיעה הפנימית שלנו? כולנו הרי מכירים את הדרך חזרה ממסיבה, כשעדיין המוזיקה “מתנגנת בראש”. שלא לדבר על כך שהחווייה הכי אישית ומידית של כל אחד מאיתנו היא הדיאלוג הפנימי, שגם אותו אנחנו “שומעים”.

אז אם לא הבנתם עד עכשיו, זהו תיאור עקרוני של ענף במדע שנקרא: פסיכואקוסטיקה - ואפשר לדון על האם זה בכלל ניתן למידוע, או האם זהו מיסתורין “רוחני” שאינו נופל בהכרח בהגדרה “מדעי”. אשאיר את זה לתגובות. מה שחשוב פה, מבחינתי, זה הבסיס: שקט.

משקט באנו.

לא סתם חוש השמיעה הוא החוש הראשון שמתפתח בעובר.

וזה לא רק השקט, אלה העובדה שאנחנו יכולים “לשמוע” אותו.

אז זה בקצרה באשר ל“מי שומע.ת?”

אבל אנחנו פה בסאונד עסקינן, ולכן אולי כדאי שנעיף מבט כללי על הצד השני במשוואה: “שומע.ת מה?”, ומשם יהיה לנו קל להמשיך להתבונן על איבר החישה המדהים הזה “האוזן”, ואיך הטבע עיצב אותו.

אז רק לצורך ההקשר, נתחיל מהסבר קצרצר על מה זה סאונד (צליל/קול) ברמה הכי בסיסית. סאונד הינו שינוי מחזורי בלחץ היחסי במדיום מסוים. לדוגמא, בואו נניח שהמדיום המדובר הוא אוויר. באופן רגיל (ושוב ממש בהפשטה) לחץ האוויר שאנחנו חשופים אליו, הוא אטמוספירה אחת. שינויים מקומיים בלחץ הזה, אשר מאופינים במחזוריות של 20 עד 20,000 מחזורים בשנייה, במִשְׂרַעַת שבין 0 ל 120 יחידות של לחץ אקוסטי (dB SPL), נקלטים ע”י האוזן האנושית, ומותמרים לאותות חשמליים שמועברים למוח. מה שאנחנו קוראים לו “שמיעה” הוא בעצם החוויה, שאותות חשמליים אלה מייצרים במימד הפסיכואקוסטי.

אז איך זה עובד, ולמה זה חשוב להבין איך זה עובד?

כי כמו שנראה בהמשך הסדרה, אותם העקרונות בדיוק, מהווים את הבסיס למערכות הסאונד מהם כולנו נהנים במסיבות. למשל: האוזניים שלנו ממוקמות כך שאנחנו קולטים אנרגיה אקוסטית ביחוד מלפנים, וביחוד במישור האופקי: כאשר ההפרדה בין אוזן ימין לאוזן שמאל נקראת שמיעה דו-אזנית (binaural), והחיבור בין שניהן נקרא שמיעה סטריאוסקופית (stereoscopic).

כל אוזן בנויה כך שהיא למעשה סוג של שופר הפוך: כזה שנועד לקחת אותות ולרכז אותם, להבדיל משופר רגיל שנועד לקחת אותות מרוכזים ולפזר אותם. אבל אפילו במבט שטחי, ניתן לראות שעיצוב ה”שופר” באוזן, הוא הרבה יותר מתוחכם משופרים שאנחנו רואים ברוב הרמקולים שיצא לנו להביט בהם מקרוב. זאת משום שאוזן, בחלק החיצוני שלה, היא סוג מאד מתוחכם של מאגד מוביל (summing guide) לאנרגיה אקוסטית.

אז כן, אנחנו ניגע באחד מהפרקים הבאים בנושא של שופרים ברמקולים, אך לעת אתה נסתפק בזה שהטבע, ביצע עבודה מופלאה בכל מה שקשור ל”שופר” באוזן האנושית. וכך אנחנו נחשפים לעובדה, שהעקרונות הפיזיקליים הבסיסיים שמושלים בעולם החומר, לא רק משמשים את הטבע בבואו “לתכנן” את האוזן האנושית, אלא גם מדריכים את הנדסת מערכות הסאונד שאנחנו נהנים מהם, במסיבות.

אז הנה לכם. נגענו בקצרה בשתי הדברים שלמרות ש”איכשהו” לא קשורים ישירות ל”איך אנחנו שומעים”, הם מהווים את המסגרת למחקר שלנו. הקצוות: “מי שומע.ת?” ו”שומע.ת מה?” אלה יהיו נקודות היחוס שלנו, בפרק הבא: מבנה האוזן.

ועד אז רק על תתחילו להגיד “אני רוצה ללחוש לך משהו בשופר :-)